פעם, בכל מאות השנים האחרונות, רופא הכפר היה אישיות נערצת.
הרופא המומחה מהכרך הגדול שנהג בהתנשאות וחבש פאה נכרית
מרשימה, היה בין הגויים "המילה האחרונה". החולים נשאו אליו
עיניים מייחלות ומעריצות, ואם הוא אמר שהחולה יתרפא
או ישתפר, ישתקם או יבריא לא היה ספק שכך יקרה.
וכך אכן קרה.
החולים שתו את מררת השיקויים המוזרים ועברו
את הטיפולים המשונים, נותרו בחיים והחלימו.
)כיום, כשאנו בודקים מתוך ידע פרמקולוגי את
אותם שיקויים שנתנו באירופה, לא ברור איך נותרו
אנשים על היבשת. השיקויים המרעילים והמזיקים
שנתנו אז הרופאים היו צריכים להיות קטלניים,
אילולא רחמי הבורא על יצירי כפיו(. ףפעמים רבות
הכח להתגבר על המחלה נבע בגלל האמון הבלתי
מנוצח ברופא, שנטע בחולה תקווה להחלמה וביטחון
מוחלט ביכולתו להבריא, או ח"ו בקירוב קיצו.
על אותו עניין מזווית אחרת, נוכל ללמוד מכוח השפעתן של תרופות
סרק )הנקראות תרופות פלסבו, תרופות ללא כל חומר פעיל( .
גלולת סרק משפיעה יותר מסירופ סרק.
גלולת סרק צבעונית עוזרת יותר מגלולת סרק לבנה.
זריקה מכאיבה, אך ללא חומר פעיל, משפיעה לטובה יותר מגלולה
כזו. ומעל לכל אלו- ניתוח דמה!
כן, מרדימים את החולה, למשל כאלה שהסחוס בברכיהם נשחק,
חותכים ותופרים בלי להוציא את הסחוס הפגום. וכל המנותחים
מדווחים על שיפור ומבקשים לטפל גם בברך השנייה! )בארץ לא
עושים ניתוחי סרק, בררתי…(
מול תוצאות המחקרים היה צורך לדון מחדש במניעת תופעות
לוואי וסיכונים של החולים עצמם בניתוחים האמיתיים. מדוע לבצע
פעולות כירורגיות הרות סיבוכים כאשר אפשר להשיג אותן תוצאות
ע"י חיתוך ותפירה בלבד? אותן שאלות נוגעות גם לנתינת תרופות
דמה, כאשר התרופות המכילות חומר פעיל עלולות לגרום לתופעות
לוואי.
כדוגמא לכך אפשר להביא את סיפורה הישן של התרופה לחולים
במחלה הקשה, העשויה מסחוס כרישים. הסיפור היה שכרישים אינם
לוקים במחלה הזו, בשום צורה ואופן, בגלל החומרים הנמצאים
בסחוס שלהם. על בסיס זה פותחה מהר מאד תרופה הבולמת את
התפתחות המחלה. אונקולוגים מסוימים לא נתנו לה כל צ'אנס,
וטענו שההיגיון מאחורי התרופה, דומה להגיון של ריבוי באכילת
דגים ע"מ לדעת לשחות טוב יותר…
למרות זאת, נוסתה התרופה וזכתה בהצלחה רבה. כאשר נבדקו
תוצאות מול קבוצת ביקורת- התברר שבקבוצת הביקורת
הושגו תוצאות טובות יותר! ואם כך הם פני הדברים- מדוע
לענות חולים בטיפולים קשים, ואפילו מדוע לטחון סחוס
כרישים… הלא, גם טובת החולה עצמו שיקבל כדורי
גלוקוזה… ויבריא…….
ומה הקשר למדור העוסק בחינוך?
האמון. למי שנותן אמון אפשר לעזור, למי שמזלזל או
מפקפק- לא!
הדוגמאות שלעיל, באו להדגיש את הפוטנציאל הטמון
בסמכות הורית. עלינו להקפיד על סמכות הורית לא
בגללנו, אלא בגלל טובת הילד.
ככל שהאמון של הילד גדול יותר, כך יוכלו ההורים
להוביל את הילד בביטחה גם מעל מכשולים קשים. לילד
שהמילים "אבא אמר" מקודשות אצלו, ניתן לעזור פי כמה מאשר
לילד המפקפק.
הפעם, באנו להדגיש את החשיבות של סמכות הורית. לחזק
את התובנה שיש בידינו כלים יעילים מאד, אם רק לא נפקפק
ביכולותינו-אנו. הורה שמכיר בערך סמכות ההורית עבור ילדיו,
ימצא את הדרך להחיל אותה בביתו, אפילו בדור הזה, בו כמעט שלא
מבינים את צמד המילים הללו: סמכות הורית.
בציורים שלמעלה, תוכלו להתרשם מילדה ש"הלכה לאיבוד בדף",
שמשייטת ללא כיוון, מול ילדה באותו גיל- שגדלה בהרגשת מוגנות,
שהסמכות ההורית בבית בו גדלה, מוקפדת ומודגשת.
הציור בצבע תכלת מראה שיטוט חסר כיוון של ילדה בת 4 .רמת
הציור מתאימה לגיל נמוך בהרבה, ומראה על רגרסיה, על נסיגה,
המתבטאת ברמת הציור של המציירת. אכן, הציור צויר בתקופה בה
המשפחה התמודדה עם ניסיונות, מעברים וחוסר ארגון קיצוניים.
הציור השני, המראה ביטחון מיקוד ומוגנות, צוייר על ידי בת אותו
גיל. בגיל זה מתייחסים לדף כאל מיכל או כלי, המכיל את האלמנטים
שבחרו לצייר. כאן ציירה הילדה את משפחתה ואת הבית שלהם.
עדיין אין התייחסות לפרופורציות, ואכן את הבית היא ציירה בסוף
איפה שמצאה מקום. עם זאת, היא מצאה פתרון אינטליגנטי כיצד
לצייר דמויות, והצליחה ליצור צורות סגורות ומוגדרות. כאן באו
לידי ביטוי המיקוד וההגדרה הפנימית שנטעו ההורים בליבה.