קו חינוכי ונקודה למחשבה

הפעם, נעבור ביחד את חוויית האבחון הגרפולוגי.

נתבונן ראשית לכל בציור. אין בידינו פרטים על המציירת, מלבד העובדה שהיא בת ,8 שמאלית.

לפני שננסה יחד לשאוב מידע עליה, מתוך הציור, יש לזכור שהמידע שיתקבל, הוא כפי שהמציירת רואה את העולם, ולא מדובר בקביעה אובייקטיבית. הלא כל ילד בכל משפחה יתאר אחרת את משפחתו- ולו כיון שבכל משפחה יש את המרוצה הגמיש והזורם, לצד אח מקופח-עד…ההורים אותם הורים, ואין מתוך האבחון שיפוטיות כלפיהם.

הדבר הבולט הראשון שמזדקר מתוך הציור, הוא קו ההפרדה הצהוב, בין המציירת ואחותה, לבין ההורים. קו כזה מראה על נתק, היא מספרת שההורים הם יחידה בפני עצמה, עסוקים בעצמם ולא בילדים. נראה שההורים מתפקדים יחדיו לדעת המציירת, ומתפקדים היטב. זה ניכר במרחקים, בפרופורציות ובמיקום.

על אותו קו גובה עם ההורים, מצוירת יעלי – וגם מחוקה… המציירת קשקשה בכעס על ראשה וגופה של יעלי וגם צרפה עבורנו שלטי אזהרה עם חיצים: זה זו! זו יעלי! תיזהרו!! יותר מאוחר נדע שיעלי האימתנית, היא אחותה הגדולה (בת 9, כן?…) והמרותית, המוצלחת והאסרטיבית.

בצד לגמרי, לא באותו קו גובה, וגם חלקית מחוץ לדף, מצויירת המציירת עצמה. הרגליים שלה מסוכלות, הן אינן משהו שימושי במצב זה. של אחרים כן שימושיות, היא יודעת היטב לצייר רגליים.

להורים וליעלי יש כפות ידיים אבל למציירת אין. היא אומרת בכך, לי, אין יכולת כמו לאחרים. אני היא ה"לא יכולה". לפעמים השמטת כפות ידיים מתפרשת הפוך: אני מכה ואני מרגיש אשם אז אני משמיט את כפות הידיים שמכות. או פרשנות נוספת, אני מפחד מכפות הידיים של מישהו ולכן אני משמיט אותם.

השלב ההתפתחותי בו היא מציירת תואם את גיל 8, שלב הסכימה :

בשלב הסכימה הילד מצייר אובייקטים בצורות קבועות שהוא סיגל לעצמו , לרוב גיאומטריות, והן נקראות סכימות.

מאז שילד פיתח סכימה, הוא יחזור עליה שוב ושוב, כיון שזו היא דרך הביטוי שלו. הילד יצייר, למשל, את כל המשפחה בעזרת אותה סכמה של דמות אדם, אבל יוסיף לכל דמות סימנים מאפיינים כמו כיפה או חצאית.

הציורים בשלב התפתחות זה, יותר מאורגנים ומתוכננים. גם יכולת ההסמלה התפתחה ותורמת לתכנון .

בכדי לתת חשיבות לאלמנטים בציור, המצייר ישתמש בהגזמה.

בשלב זה רוב האלמנטים בציור כבר יעמדו על קו בסיס, או אדמה. לעיתים הוא יצייר גם קו שמיים. ( לפני כן, הדף היה "מיכל" שהכיל את כל האלמנטים שהילד בחר לצייר, ללא סדר וכיוון. כעת יש קו בסיס.)

ניכר שהמציירת חשה שמעמדה בבית נחות, היא כועסת על אחותה המוצלחת ומצפה ללא מילים מהוריה לפעול על מנת לסייע לה.

במציאות החיים בפועל, מדובר בילדה עם קושי בוויסות חושי, שכמובן משפיע על מצבה הרגשי. זו הסיבה שקיבלנו ביטוי קיצוני של כעס. הילדה בטוחה שאם העירו לה או התרגזו על משהו בטווח הטבעי, אז שונאים אותה. (ויעלי ה"אימתנית", בראשם)

יותר מכך, בציור השני יש עלים נושרים מהעץ. זהו ביטוי לצער, אמירה שמשהו שהיה מחובר אלי וחלק ממני, כבר לא. הוא נשר ממני. השאלה להורים הייתה האם היא מבטאת הרגשה של דחייה מהמשפחה.

בשיחה עם ההורים מתברר שהיו שתי פטירות במשפחה לאחרונה, בדרגת קרבה גבוהה, של סבים וסבתות כך שלא נרחיק לכת עם פרשנות העלים הנושרים. הם מבטאים תחושת אבדן של מי שהיו חלק מעולמה, ומתגעגעת.

מסתבר שהילדה נמצאת בטיפול רגשי, אבל מעולם לא שמו לב לתפיסה של הילדה, שרואה נתק בינה ובין ההורים, שלא מושיעים אותה מיד אחותה. יתכן, שבגיל 9, יעלי לא יודעת כיצד להתחשב בילדה עם וויסות חושי לא מאוזן. זה מובן, אבל דורש מההורים להיות בתמונה הרבה יותר מאשר כיום.

הציור נתן כאן את המיקוד להורים, על מה לעבוד בהתאם לתפיסה של הבת. כשמתמודדים עם מריבות בלתי פוסקות, קשה להסתכל באובייקטיביות ולמצוא את שורש הדברים. אבחון ציור, נותן את זה.