בתוך עבודתי, אני פוגשת קשת רחבה של סוגי קהלים ומגזרים,
הם מאד שונים זה מזה בהרבה מובנים – אבל המשותף לכולם, זה שהם מתחלקים באופן קיצוני לשניים.
אלה שבעד הגרפולוגיה ו"מאמינים" ביכולותיה באופן לא ריאלי ואלה שמזלזלים לחלוטין ביכולותיה המופלאות.
אז עם מי האמת?
לפני שנתחיל ללבן מספר נושאים הקשורים לידע הגרפולוגי, ראוי לפתוח בהבנת ההיגיון העומד מאחורי המקצוע הזה.
מחקרים רבים נעשו ונעשים כדי להבין באיזה תחומים לגרפולוגיה יש יכולת (יותר או פחות). סקירת מחקרים זה עניין מעייף, ואינה מה שכולנו מחפשים לדעת ברגע זה,. את המחקרים נשאיר לאנשי מקצוע.
מה שאנחנו רוצים, זה להבין איך זה עובד.
כתב היד נוצר במוח. מרכז הכתיבה נמצא באזור השפתי של המוח, ליד האונה הרקתית השמאלית.(אזור ברוקה-ורניקה) אלא, שבכדי לייצר כתב – יש צורך בתזמורת שלימה ומתואמת, של פעילויות מוחיות.
בבדיקות MRI תפקודיות (המראות תהליך ולא רק מצב) נראית פעילות עצבית באזורים שונים של המוח בשעת כתיבה. יוצא, אם כך, שהכתיבה היא תוצר נוירולוגי של המוח. מכאן, שכל מה שהמוח חולש עליו נמצא בכתיבה. הקושי הוא לזהות את מובן המבע, וזהו מקצועו של הגרפולוג.
הידע כיצד לזהות, איזה סימן מביע איזו תכונה או הרגשה, תפישת עולם, או זיכרון, נסמך על ניסוי וטעייה, ואין סוף ליכולת ולאפשרויות בחקר העניין זה.
הגרפולוגיה מתפתחת מאד בד בבד עם חקר נפלאות המוח. הבעיה היא עם תחומים שבקושי נחקרו. יש חלקים בתחום הבריאות למשל, שלא נחקרו מספיק על מנת לסמוך רק על הכתב, ובכל זאת כולם שומעים על גרפולוגים שמזהים מחלות, ואבחונים מרשימים אחרים.
לפעמים, ניתן לאבחן מחלות עוד קודם שהתפרצו, כיון שאת התהליך המוח עובר לפני הגוף. כך גם בבעיות שנוצרות בתחום הנפש ומחלות ששייכות לתפקודי המוח ומערכת העצבים. לדוגמא- אפשר לזהות ולאבחן מוקדם יותר, את מחלת פרקינסון, כיון שהיא קורית בתוך המוח. כשרואים בכתב אזור אי- נוחות באיברי הגוף, לא במוח, עדין רחוקים מאבחנה מדויקת. בגישה שלי לנושא, אני מסתייגת משימוש בידע הזה, עד שיהיה תואם של 1:1 כלומר- תמיד כשיש סימן מסוים, יש חולי. וההיפך- תמיד בשעת חולי מופיע הסימן.
כלומר -הגרפולוגיה אמינה, אלא שלא בכל תחום באותה מידה.
רובו המכריע של הידע הגרפולוגי והניסיון שהצטבר, הוא בעל ערך רב מאד.
אביא דוגמאות לכך: לפני זמן מה הפנתה מועצה אזורית מסוימת לאבחון את המועמדים למשרה כלכלית נחשבת. שלא כמקובל, הם הפנו את המועמדים לשלוח אלי את המכתבים עם החומר לבדיקה. אחת המעטפות הייתה כתובה בכתב יד כשל קשיש מופלג. הופתעתי… פתחתי וראיתי שהכותב הוא בן 30 חובש ובעל עבר קרבי. יצרתי איתו קשר ושאלתי אותו אם הוא מסוגל לכתוב או לפרוס לחם, למשל, בשתי הידיים באותה מידה, הוא אישר. הוא היה אמביליטראלי, לא היה לו צד דומיננטי בכלל. תופעה זו פוגעת בעיקר בכתיבה. כיון שזו בעיה בתפקוד של המוח עצמו ולא באזור אי נוחות בגוף, זה בלט מאד.
במקרה אחר, שאירע לפני זמן מה, קיבלתי הזמנה לחתונה מחברה שלא ראיתי זמן רב. על ההזמנה היא כתבה כמה מילים אישיות, צורת הכתב, גרמה לי לקפוא על מקומי בחשש רב. לצערי, היא כבר לא בין החיים.
בגרפולוגיה כמו כל מערכת דינאמית ומתפתחת, יש גישות שונות לאבחון, תת התמחויות ורמות שונות של גרפולוגים.
לא דומה מי שמתמחה בגילוי זיופים שעובד במעבדה, ליועץ חינוכי שהתמחה גם בגרפולוגיה. כשאנשי עסקים מוצאים גרפולוג איכותי עם ההתמחות הנכונה, הם מתחברים לידע החסר להם. צריך להתאים את הגרפולוג עם ההתמחות המתאימה.
הדברים נכונים גם לגבי הכוונה מקצועית. יתאים לכך רק גרפולוג שמכיר את האופציות ללימודים, מה נדרש בכל מקצוע, איזה קורסים נדרשים ומה רמת ההסמכה, אופציות למלגות- ויודע גם מה קורה בתעסוקה. לאבחן רק תכונות או כישרונות- אין זה מספיק.
אני מניחה שמי שמתנגד לגרפולוגיה זה מי שלא ניסה, או מי שנפל על גרפולוג לא מוצלח ( לחלופין, אולי היה הוא המקרה הלא מוצלח של גרפולוג גאוני…).
נסביר את העניין במשל: אם לאדם כואבת שן מסוימת והוא פונה לקרדיולוג במקום לרופא שיניים, זה לא אומר שהקרדיולוג לא מקצועי, אלא שהוא לא פנה אל איש המקצוע המתאים.
כפי שהזכרנו במאמר קודם, לא בכל מקצועות הגרפולוגיה האמינות שווה. יש שנחקרו יותר ויש לנו ניסיון רב איתם, ויש שפחות. כשיש גוף ידע כל כך עשיר אין בעיה, כיון שהגרפולוג יכול לומר באיזה רמת ביטחון הוא מאבחן
על מה נסמכת הפרשנות הגרפולוגית
תת המודע משתמש בדרכים שונות על מנת לבטא את עצמו (כמו חלומות למשל) אבל הכלי המובן ביותר הוא הכלי הגרפי. זוהי שפה, שכשלומדים להבין אותה, שומעים אמירות ישירות מפנימיות הכותב. ייחודיותו של כתב היד נובעת מהעובדה שהוא תוצר של מוח מסוים ואין עוד מוח זהה לו. הסימנים הגרפיים הם שפה לא מילולית והגרפולוג הוא מעין מתורגמן למילים.
במקום להסתבך בהגדרות, נביא דוגמה:
כשאדם מקבל דף, הוא רואה בו שלא במודע, את העולם, את מרחב המחיה. משום כך יכולים להסיק לפי צורת ההתארגנות שלו על הדף, איך הוא מרגיש ביחס לעולם.
אם לדבר בצורה רחבה יותר, מרכיבי האבחון הגרפולוגי מייצגים היבטים שונים בקיומו של הכותב.
התנועה מייצגת את מזגו, טבעו הביולוגי, "טון" האישיות שלו.
הצורה מייצגת את מידת החברות שלו, ועל מצבו הרוחני והרגשי.
הארגון- עריכה, מייצגים את תפישת העולם שלו, הניווט בחלל ובזמן.
אצל כל כותב יופיע דגש של היבט אחד על פני האחרים: מי שתנועתו נמרצת יאבד מהקליגרפיה וצורת האות. מי שיקפיד על הצורה יאבד משטף התנועה. מי שידקדק בעריכה יאבד את הזרימה הספונטנית ויצמצם את הצורות.
כשנבחן את צורת העריכה, נראה מהי צורת ה"אריגה" של הכתב על הדף. מבע הכתב נובע מהיחס בין השטח הכתוב לבין השטח שהכותב מותיר ריק. הארגון, משקף מבחינת הגרפולוגיה את ההתייחסות שלנו לחיים בתוך מסגרת שיש לה כללים וחוקים.
חלק מסימני העריכה הנבדקים באבחון, קשורים למרווחים: שוליים תחיליים, שוליים מסיימים, מרחק מראש הדף, חלוקת לפסקאות ואוורור, מרווחים בין אותיות, בין מילים ובין שורות.
מהדוגמא הזו, ניתן להבין, שלפי סימנים כאלה ועוד עשרות רבות של סימנים אחרים, לומדים לבדל את הכותב, בעל המוח הייחודי הזה, מכל שאר העולם והמוחות.