אסתי התיישבה מולי ובתחילת הפגישה הצהירה שהיא רוצה להיות מנהלת.
לאסתי לא היה מושג מה פירוש לנהל ולהוביל בשיטה כלשהי ובגישה מתאימה, את כל הכפיפים תחתיה, לעבר החזון המיוחל. אסתי התייחסה לתכונה אחת שלה, ובהערכה עצמית מוגזמת ביותר ביחס ליכולותיה, הנחיתה את אמירתה.
רוחי, היא בת עם יכולות מגוונות הניכרות מכתב ידה, אבל לא מאמינה בעצמה, מסתפקת בהישרדות כלכלית כשיטת חיים, מחפשת קורס קטן ולא מפרנס, ללא עתיד ואופק להתפתח אליו, רק בגלל הערכה עצמית לקויה.
אז מהי הערכה עצמית? המונח מתאר את ההערכה הרגשית שיש לאדם על עצמו ושוויו, וכיצד הוא מתייחס לעצמו.
יש שהגדירו את ההערכה העצמית כ"יכולת החווייתית של האדם להתמודד עם האתגרים הבסיסיים שבחיים, ולהיות ראוי לאושר". מי שמרגיש ראוי, מתאמץ להגיע אל האושר, ומי שהרגשתו ש"לא מגיע לו" – גם לא יתאמץ להגיע לכך. להערכה עצמית יש חשיבות עצומה בעבודת ה' והשאיפות הרוחניות, ומשפיע מאד על השאיפות המקצועיות.
ההערכה העצמית שלנו מתגבשת כבר מילדות, על פי חוויות ההצלחות והכישלונות שצברנו. נכון, שכל אדם מסביר לעצמו אחרת, מה הוא כישלון ומה היא הצלחה. אין הגדרה חד משמעית אלא כל אדם מעריך האם הוא הצליח למלא את הציפיות מעצמו.
המצב המיטבי הוא כשהאדם העריך נכון, ומרגיש שמיומנויותיו באות לידי ביטוי מרבי בביצוע הפעילות שלו.
מצב לא מיטבי הוא, כשתחושת הכישלון והרגשות הנלווים לה, גורמים להפחתה בהערכה העצמית, או ההיפך, ההערכה העצמית מוגזמת ואינה ריאלית.
באשר להערכה עצמית נמוכה– יש לזכור שלפעמים הציפיות שלנו לא ברות מימוש בכלל, או שהמטרות הושגו אבל האדם לא "מרשה לעצמו" להצליח ומסרב להכיר בהצלחה.
אצל ילד שהמבוגרים ובעלי הסמכות סביבו, שידרו לו הרבה אכזבה וכשל, תיווצר הרגשה, גם בבגרותו, שהוא לא מסוגל להתמודד עם הציפיות של הסביבה ולכן יתעורר בו חשש מול אתגרים חדשים. הוא יפחד לקחת סיכון. מכאן הדרך להתבלבל בדרך לבחירת מקצוע- קצרה ומוכרחת.
כאשר האתגר שהאדם מציב לעצמו, קשה מדי ביחס ליכולתו, נוצרת תחושת תסכול שהופכת לדאגה- אשר יכולה להתעצם לתחושת חרדה. שמעתם על "חוסר אונים נרכש"? אם כן – הבנתם לאן עלולים להגיע עם הערכה עצמית נמוכה מדי. אם לא שמעתם…שלא תדעו…
ובאשר להערכה עצמית מוגזת ומנופחת, שם האשמים הם לעיתים, חסרון עבודת המידות יחד עם ההטיות הקוגניטיביות.
יש הרבה מאד הטיות חשיבה ידועות. חלקן יכול להשפיע גם על בחירת מקצוע. לדוגמא, הטיה "לטובת העצמי", היא הנטייה להאשים אחרים כאשר דברים רעים קורים, ולייחס לעצמו את ההצלחה כאשר מתרחשים דברים טובים. סימה, למשל, משוכנעת שאם קיבלה ציון נמוך פירושו שהמורה ערכה מבחן לקוי שאינו משקף את ידיעותיה העצומות, ואם העוגה נפלה – יצרן התנור אשם…אבל אם הציון טוב? אהה, זה, בזכות חכמתה הייחודית, ואם העוגה הצליחה- אין זאת אלא המוצלחות שלה כקונדיטורית.
לרוב האנשים יש נטייה כזו, אם כי רובם לא מגיעים לקרסוליה של סימה כמובן.
הטיית חשיבה אחרת נקראת "אפקט דאנינג-קרוגר" ונוגעת אף היא בליקוי בהערכה העצמית , שיש לרבים מאד מתוך האוכלוסיה- וכל אוכלוסיה. זהו מצב בו אנשים מאמינים שהם יותר חכמים ומסוגלים, ממה שהם באמת. בבחירת מקצוע, זו בעיה שמובילה היישר אל הכישלון המובטח. הגרפולוגית שיעצה לגיטי אמרה לה "את חושבת שתוכלי להתמודד עם לחץ ועומס במקצוע כה תובעני כמו מסלול אדריכלות, אבל כתב ידך מראה שלא זה הצד החזק שלך. את מאד דייקנית ונוטה לאיטיות, בגלל החובה להשיג מושלמות בכל מחיר. אלו תכונות שימושיות מאד במקצועות אחרים, אבל במקצוע מעמיס ומלחיץ בתקופת הלימודים – לא תוכלי להתנהל כך. אם תקחי על עצמך מה שאינך מסוגלת, תנשרי באמצע, וכך תפסידי מכל הכיוונים".
אפקטים והטיות לא חסרים. למשל, אנשים עשויים לזכור אירוע באופן שגוי (אפקט המידע המוטעה) כי ככה הם זוכרים, בבירור, אבל הזיכרון שלהם לא תואם מציאות… או שהם יגידו לך בתום לב: "כולם חולקים איתי את אותו זיכרון של מה שאירע" (אפקט הקונצנזוס השגוי) בעוד במציאות האובייקטיבית כולם זוכרים אחרת.
אגב, האבחון הגרפולוגי מסייע להעריך את האדם באופן אובייקטיבי, וחיצוני לו, ולא נסמך על הערכתו העצמית ותשובות הנסמכות על ההטיה בהערכתו העצמית.
ציור של מנהלת צעירה, אולי בגלל זה נצמדת חזק מדי לבירוקרטיה, המראה עד כמה חשובים לה הנהלים, התכנון, והדיוק בפרטים. הגמישות והסתגלנות לא חזקים. זה משפיע על תחומי ניהול נוספים, ובראשם יחסי עובד ומעביד. אלה לא "באים טבעי" כמעט לשום מנהל, בכל שיטת ניהול שהיא. התחום נמצא בשינוי קיצוני בשנים האחרונות ודורש השקעה ולמידה מצד המנהל.
ציור זה התקבל על מנת לברר את מידת היושרה בדרך הגרפולוגיה, שלא נסמכת על תשובות הנבדק. שאלוני היושרה בהם משתמשים למיון מועמדים, מבוססים על מידע מהמועמד עצמו, ודלים בערכם.
בניסוי, הורו לעובדים לבחור מה מאפיין אותם יותר: "אני מציית לחוקים" או "אני אוהב חידושים" (האמירה הראשונה מתארת אדם שתכונתו הבולטת היא יושרה, השנייה מתארת אדם שתכונתו הבולטת היא חדשנות) מסתבר, שדווקא האנשים שבחרו ביושרה, נטו להיות מפוטרים על רקע של הפרת נהלי החברה, באחוזים גבוהים לאין שיעור מבוחרי החדשנות…
